פסק-דין בתיק ב"ל 55707-12-11

1.         בפני ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר, מיום 25/9/11 ("הוועדה").

דיון והכרעה

2.         מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה: ביום 25/9/11 התכנסה הוועדה, שמעה את תלונות המערער ורשמה אותן בסעיף ג' לפרוטוקול. לאחר שבחנה את הליקויים מהם המערער סובל ומגבלותיו הרפואיות, התייחסה הוועדה לדו"ח עובדת סוציאלית מיום 5/4/11. הוועדה קבעה כי לדעתה המערער יכול להשתלב בעבודות קלות, לאמור עבודות פשוטות בישיבה וללא מאמץ, ואף בעבודות בעמידה, בתחום חרושת, מיון והרכבה.

3.         לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995) ("החוק").

במקרים קיצוניים של חוסר סבירות בהחלטה של ועדה מסוג זה, רשאי בית הדין להתערב ולראות בחוסר הסבירות האמור משום טעות משפטית. זאת משום שוועדה לעררים, בשונה מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו רפואי טהור. אולם, יש ליתן את הדעת כי התערבות כזו של בית הדין תוגבל למקרים קיצוניים של חוסר סבירות (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). 

לאור זאת ייבחן הערעור דנן :

4.         טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא קבעה אלו עבודות ספציפיות המערער מסוגל לבצע, ואין די בקביעה כללית שהוא מסוגל לבצע "עבודות קלות בישיבה ללא מאמץ".

המשיב טוען כי קביעת הוועדה מפורטת ומנומקת דיה ולא נפל בה פגם משפטי.

5.         בפרק הדיון והנימוקים (סעיף ו' לפרוטוקול) דנה הוועדה בעבודות בהן יוכל המערער להשתלב, וקבעה:

"הוועדה בדעה כי התובע אכן התקשה לעבוד בעבודות פיזיות, אולם אין מניעה כי הוא ישתלב בעבודות קלות המתאימות לו, הינו עבודות פשוטות בישיבה ללא מאמץ כדבר העו"ס בדו"ח מיום 5/4/11.

לכך מבקשת הוועדה להוסיף כי הוא יכול להשתלב גם בעבודות בעמידה. עבודות המתאימות בתחום חרושת, מיון והרכבה. עבודות אלה מוכרות לתובע מאז שהיה בכלא, מה גם בעברו כקבלן שיפוצים הוא פיתח מיומנות שעשויה לסייע לו בהשתלבות מחודשת בעולם העבודה. לאור האמור לעיל הערר נדחה".

6.         אקדים ואומר כי לא שוכנעתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה נתנה דעתה לתלונותיו של המערער לפיהן הוא אינו מסוגל לעבוד כלל עקב מצבו הבריאותי ועקב נסיבות חייו האישיות. הוועדה נתנה דעתה למכלול ליקוייו של המערער ולהשפעותיהן על יכולתו לעבוד. הוועדה אימצה את קביעת פקידת השיקום לפיה המערער כשיר לבצע עבודות קלות ופשוטות בישיבה וללא מאמץ. הוועדה אף סברה כי המערער מסוגל להשתלב בעבודה בעמידה, ופירטה עבודות מתאימות בתחום חרושת, מיון והרכבה. בהביאה בחשבון את עיסוקו של המערער בעבר כקבלן שיפוצים - עבודה הכרוכה במאמץ פיזי האופייני לעיסוק זה - הוועדה קבעה כי המערער רכש בעברו מיומנויות אשר תסייענה לו להשתלב בעולם העבודה. בהילוכה בדרך זו פעלה הוועדה על פי אמות המידה הנדרשות ממנה הקבועות בסעיף 209(ב) לחוק, ומשכך בדין פעלה (עב"ל 327/03 מוהרה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 15.4.04). בנוסף, לאור נימוקיה אלו אין לומר כלל כי החלטתה לוקה באי סבירות קיצונית.

כאן המקום להוסיף, כי הוועדה בוחנת כושר השתכרות פוטנציאלי, ואינה מפנה לעבודות בפועל. לפיכך, די בקביעת הוועדה בדבר סוג העבודות שהמערער מסוגל לבצע, ואין לקבל את טענת המערער שהיה על הוועדה לציין עבודות ספציפיות.

לאור האמור, טענה זו בערעור נדחית.

7.         בפי המערער טענה נוספת לפיה הוועדה התעלמה מתלונותיו בעניין הליקוי הנפשי. דין הטענה להידחות, שכן עיון בהחלטת הוועדה מלמד כי הוועדה רשמה בין תלונות המערער כי הוא מטופל אצל פסיכיאטר. תלונה זו נרשמה במפורש בפרוטוקול, ולכן אין לומר שהוועדה לא הייתה ערה לליקוי הנפשי. בנוסף, בפרק הדיון ציינה הוועדה מפורשות כי המערער סובל מהפרעת אישיות. משנתנה הוועדה דעתה לנכות הנפשית שנקבעה למערער בשיעור 10%, אין לומר שנפל פגם בהחלטתה. לפיכך, גם טענה זו נדחית.

סוף דבר:

8.         הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

9.         לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.